החלילן מהמלין
אילן ויקלמן
13/6/04
"מסואבים" "מושחתים" ועוד היו הביטויים ששמענו מ"רם" לפני עשר שנים. כינויים אלו כוונו למפלגת העבודה ונאמרו מפי חיים רמון וחבריו בקול "רם". הם יתנהגו אחרת, הבטיחו. הם יצרו חיים חדשים.
רמון חילל אל מול הלוויתנים על החוף והמוני תמימי ההסתדרות צעדו קוממיות אל המים אחריו.
הוא, לא היה לבד, היו איתו חברים רבים כולל מרץ, ופרץ גם.
כמו ברפובליקה עממית קלאסית הם קיבלו שמונים אחוז מקולות החברים, והזדרזו להלביש את ההסתדרות בבגדים חדשים.
הם הרגישו כמלכים במדינה משלהם והזדרזו להפוך את ההסתדרות מכללית לחדשה. את הועד הפועל לבית נבחרים את הועדה המרכזת להנהגה.
את הישיבות של ההנהגה מצמידים לישיבות הממשלה, מאמצים גם גינוני שרים לחברי ההנהגה. מכוניות, נהגים ועוד.
לאחר הקוסמטיקה התחילו בהזזת רהיטים. מתוך ציונות במיטבה, היה הדבר הראשון המעלה להעביר את שגרירות העובדים בישראל לירושלים, אם לא ארצות הברית לפחות אנחנו.
אחר כך הגיעו עניינים שבמהות.
ההסתדרות הישנה התנגדה לחוק בריאות ממלכתי. רם דואגת שזה יעבור, החברים בוודאי ישמחו לשלם הרבה יותר ולקבל הרבה פחות. אבל אי אפשר לומר שלא היתה כאן יצירתיות, במקום סתם קופת חולים קיבלנו בריאות בסיסית ובריאות פרטית, בריאות משלימה ובריאות מושלמת.
כדי להבטיח שההסתדרות לא תוכל בעתיד לנהל שום מאבק של ממש, מתחייבים להעביר לקופת חולים מאות מיליוני שקלים (גם הם חדשים).
להסתדרות קרנות פנסיה. מוסכמה שלא טורחים לבדוק אותה היא שכולן בגרעון בלתי נשלט. לכן כבר ב 1994 רוצה רמון להענות לדרישות נערי האוצר ולפגוע בעמיתי הקרנות.
את הובלת המאבק נוטלים מספר ועדים וארגון חיצוני להסתדרות.
עוד לפני שהציבור מעכל שהדימוי של נערי העיר המלין מתאים יותר מלויתנים. חוזר השר לשרותו. הוא תוך שנה השיג את שלו. ההסתדרות כבר לא תהיה מה שהיתה, לא תהיה…
את ההגה לקח מי שהיה כל העת מספר שניים שלו. לרגע היה נדמה שהעסק מקבל תפנית ועומדים לחזור בתשובה.
ברם, מהר מאוד מתברר כי התפקיד המרכזי המיועד להסתדרות החדשה מצוי לא בתחום יחסי העבודה, הוא מצוי בתחום סידור העבודה.
עובדי הסתדרות ותיקים, מקצועיים ומסורים נשלחים הביתה מטעמי צמצום. אבל השורות במקום להיסגר מתמלאות באנשי שלומנו, מכרינו, חברינו ולעתים משפחתנו.
אגף חשוב בהסתדרות, האגף לבטחון סוציאלי מוכנס לתרדמת.
ב 95 מתחילה ההסתדרות מאונס הועדים לטפל בנושא הפנסיה. חוסר המקצועיות זועק לשמים.
ההפרטה שבתקופה הזו הופכת לפתרון האולטימטיבי לבעיות מדינת ישראל וכה גם היא לטיפול עלוב למדי.
את שדה המאבק הארגוני מחליף שדה בית הדין לעבודה. את המאבק מוביל ארגון עובדי התעשייה האווירית התובע שקודם להפרטה או הפרדה יגיעו להסכם עם העובדים. בית הדין הארצי לעבודה בראשות מי שהיה בתפקידו הקודם יועץ משפטי של התאחדות התעשיינים קובע שהעובד הוא חפץ עובר לסוחר.
שמונה שנים לוקח לבג"צ עד שהוא מפרסם לפני 10 ימים פסק דין המחזיר לעובד את כבודו, חרותו וזכויותיו.
ההסתדרות ממהרת לקבל את הקרדיט על מאבק שהובל תחת דגלה אבל לא על ידה.
כל אלו מובילים למקנה המתבקשת ש"אם אין אני לי מי לי? ". וב 1998 מופיע בבחירות להסתדרות רשימה חדשה. אין בה מפלגות, אבל חברים עובדים מכל הרמות ממגוון מקומות עבודה.
יושב ראש ההסתדרות מנבא שלא נעבור את אחוז החסימה. אך עוז זוכה לאמון של למעלה מ חמישה עשר אחוז מהבוחרים.
עוז החדשה אינה ראויה לדעת מנהיגי החיים החדשים לשאת בשותפות באחריות, להביא באמת דרך חדשה למאבק המקצועי. היא רצויה בקואליציה ההסתדרותית ובלבד שתצעד זקופה מתחת לשולחן.
מרץ שאינה מקבלת פלח עוגה מלמדת אותנו בועידת ההסתדרות פרק בהילכות פוליטיקה. מסכמים דבר אחד ועושים דבר אחר, חיים חדשים כנראה נראים ככה.
בישיבות בינה אנשי מרץ מתקיפים ולוחמים עד ליום בו קיבלו תיקים. ולפתע פתאום קול הביקורת נאלם דום.
לאחר שנה של "מוקצה" מחמת מיאוס נולדת היוזמה למפלגת עובדים שתרוץ בבחירות לכנסת. האלקטורט של "עוז" חשוב להצלחתה. פתאום אפשר לשתף את "עוז" גם בהסתדרות.
"עוז" ממנה לתפקידים אנשים בעלי ידע ונסיון התורמים חלקם בהתנדבות. אך הם לא זוכים לשיתוף המתבקש ולהערכה הראויה. כי מה שקובע זה לא איכות התרומה של אלה המצויים כאן. מה שקובע זו מערכת היחסים בין שתי דמויות, אחת כאן ואחת לא.
ההסתדרות מפסידה, ייצוג העובדים יוצא נפסד, אבל לא לו החשובים בעיני המנהיגות.
מגיעות בחירות 2002. "עם" נולד כולם שותפים חוץ ממפלגת העבודה ו"עוז" המייצגת את העובדים נטו. השיקול הוא לא ההסתדרות השיקול הוא מאבק הכח במגרש האחר.
עוברות שנתיים והעם שכבר מזמן אינו "אחד" הולך אחרי רמון חזרה לאמא עבודה. וראו פלא פיני קבלו שצעק מעל דוכן זה דברים קשים מאוד כנגד עמיר פרץ, זוחל למשרה תחתיו בהנהגה.
מפלגת העבודה כל כך חשובה לשיפור מצב העובד במשק שאפילו יהיה מוצדק להזמין נגר ובנאי להגדלת השולחן בקומה 5 ופריצה לחדר הסמוך.
את הרחבת ההנהגה ל "לה" אתם מבקשים, למה לו "לו" לפחות נחשוב שמדובר בצדיקים?
האם לכל זה יש משהו אמיתי הקשור בהסתדרות? לא!
ההסתדרות כלל אינה מעניינת ייצוג העובדים אינו המטרה. ההסתדרות היא מגרש המשחקים המשני. מעבירים את הכדור מרגל לרגל באצטדיון ההסתדרות, כדי להבקיע שער בגבעת רם.
מי שראה "עובדה" בשבוע שעבר. ראה תמצית של הצלחות ההסתדרות בעשור האחרון. יש דור א' ודור ב'. עובדי חברה ועובדי קבלן. ישראלים וזרים מוטלים וחסרי בית.
מבוטחי קרנות הפנסיה אינם יודעים מה ילד יום. כי למפקח יש סמכות לשנות כללי המשחק מידי יום ללא דיווח וללא פיקוח. ולכך קרא כאן עמיר לפני שלושה שבועות, הצלחה.
הסולידריות הבין מפעלית חדלה מלהתקיים. אנשי חברת החשמל לא ינקפו אצבע לטובת מקורות. מקורות לא יתמכו בבזק, בזק לא תפיל מרכזיה לטובת התעשייה האווירית. זו לא תשבות לטובת תנובה שלא תפגין לטובת עריית דימונה וכולי וכולי.
בועידת ההסתדרות לפני שנתיים סוכם שתוך שלושה חודשים יכונס מושב לדיון בבעיות השעה. להבדיל מהמושב הטקסי שהתקיים.
כנראה שלאחר שנתיים טרם חלפו שלושה חודשים.
לכל אלו אחראי איש אחד. איש שהגיע לכאן יחד עם חיים רמון ממשיך אחריו ומוביל את ההסתדרות לסוף הדרך.
עמיר, אתה יכול אחרת. אנחנו מכירים אותך היטב. אם רק תרצה ההסתדרות תראה אחרת. לעולם לא מאוחר לתקן. אך תהיה הגון אם מה שמעניין אותך היום זו ראשות הממשלה ולא ראשות ההסתדרות, הייה הגון, פנה המקום.