דו"ח העוני ומשכורת ההסתדרות
אילן ויקלמן
היום כשאנחנו מתכנסים לדון בדו"ח העוני - כשאני אומר חברי הנהגה יקרים אני מתכוון לכך במלוא מובן המילה.
עמיר פרץ נהג להגיד – אין בעיה של כסף. יש כסף - השאלה היא רק איך מחלקים אותו. לא בהרבה דברים הסכמתי עימו – אבל בנושא הזה אני מסכים עימו. יש כסף – השאלה היא אם הוא ילך למי שזקוק לו, או לשימון מנגנונים, למשכורת בכירים והוצאות נלוות.
העלאת שכרם של נבחרי המדינה וההוצאות הנלוות גורעת באופן ישיר מהכסף שנועד לתמוך במי שזקוק לו באמת. זה עד כדי כך פשוט. הממשלה והפקידות מאביסה את עצמה ומרעיבה את העם.
נגד תופעה זו עלינו להתקומם. מולה עלינו להאבק. אנחנו כנבחרי ציבור וחברי הסתדרות צריכים לעמוד בחזית המאבק נגד העוני.
כדי שנצליח במאבק חיוני זה חובה עלינו להתייצב בשדה המערכה בידיים נקיות ומתוך דוגמא אישית ומוסרית.
לא יתכן שאנחנו, במוסד שאמור לייצג את חזית המאבק החברתי, נלקה באותה אטימות וצרות עין נהנתנית - נגדה אנחנו מתקוממים.
ההסתדרות צריכה להיות הראשונה לתת דוגמא אישית.
ואני מתכוון כמובן לפרסום מקבלי השכר בהסתדרות – למי שהחמיץ את הפרסום בידיעות אחרונות.
אני רוצה להזכיר לכם כשאנשי עוז ישבו בקואליציה וצבי גוטוטר ומיכאל כוכבי היו חברים בנהגת ההסתדרות הם עשו זאת ללא שכר ובהתנדבות מלאה.
או. קיי. אנחנו לא מצפים מכם שתעבדו בהתנדבות – אבל קצת רגישות בנושאי השכר – ביחוד בגוף שעצם קיומו הפיננסי על כרעי תרנגולת.
אני קורא מכאן לבכירי ההסתדרות לתת דוגמא אישית. כי רק מתוך עמדה של דוגמא אישית אמיתית נוכל להסתכל לממשלה בעיניים בדרישה למאבק אמיתי וחסר פשרות בעוני. אחרת כל מה שנאמר פה הוא קצף על המים. ולא יותר ממס שפתיים.