לזקוף מחדש את ראשו של העובד

מאת צבי גוטוטר

ב4- בדצמבר 1920, לפני 78 שנה, נתכנסה ועידת היסוד של ההסתדרות. הנושא המרכזי על סדר יומה היה כיבוש העבודה העברית. היום, בחלוף למעלה משלושה חצאי יובל שנים, כיבוש העבודה הינו שוב נושא מרכזי על סדר יומנו.

 

אם אז דובר על עבודה עברית, הרי שהיום יש לפעול לכיבוש העבודה הישראלית. לכיבוש זה שתי חזיתות- הוצאת עבודה מתחומי מדינת ישראל למדינות אחרות, והבאת פועלים זרים לארץ. בשני המקרים התוצאה הישירה היא הגדלת האבטלה בקרב תושבי ישראל.

 

אצטט מפרקי דין וחשבון, ההסתדרות בין ועידה לועידה של ועידת ההסתדרות האחת עשרה: "התקופה הראשונה…התבלטה בעגמימותה. הממשלה הפעילה את תוכניתה הכלכלית החדשה, שלימים נודעה בשם מדיניות המיתון, וזו נתנה את אותותיה על חיינו הכלכליים, שאחד מביטוייה השלילים היה אבטלה כבדה וקיפאון בכלכלה ובתעשייה. בלא רצון נתדרדרה הארץ לתקופת משבר חמורה, כשעומק האבטלה בקרב חלקי ציבור לא קטנים, הולך וגדל ומשפחות רבות חסרות פרנסה".

 

דברים אלו שנכתבו על השנים 1966-1967 כאילו נכתבו היום. נקווה רק שמה שהוציא אותנו מהמיתון אז, לא יחזור על עצמו, וכוונתי כמובן למלחמה חלילה. למרות הדמיון נראה כי מצבו של השכיר בישראל היום גרוע מכפי שהיה בשנים ההן.

 

בשנותיה הראשונות של המדינה מפלגות רבות האמינו כי חובתן הראשונה היא ייצוג מעמד העובדים, מה שהתבטא בשמותיהן: מפא"י – מפלגת פועלי ארץ ישראל, הפועל המזרחי, רפי – רשימת פועלי ישראל, מפ"ם – מפלגת פועלים מאוחדת, העובד הציוני ופא"י – פועלי אגודת ישראל. מכל זה לא נשאר היום דבר. אין מפלגה פוליטית הסבורה שדאגה לעובד זו סחורה הראוייה להימכר. נהפוך הוא, היום ימין ושמאל כאחד נוהרים אחר ערכי הכלכלה הליברלית, ההפרטה, התחרות החופשית, ההתייעלות והרווחיות, שהשלכתן המיידית היא אבטלה, ניצול כוח עבודה זול, "תפוס כפי יכולתך", חיזוק החזק והפקרת החלש. יש אמנם מפלגות המתהדרות בדאגתן לחלש, לאותן שכבות שמהן אין כבר מה לקחת, אך אין מי שנלחם נגד המגמה להחליש את שכבות הביניים ולשמוט את הקרקע מתחת רגליו של המעמד הבינוני, המונה ברובו הגדול שכירים המתפרנסים עדיין בכבוד.

 

לפני ארבע שנים נזרק רמון להסתדרות. הובטחו חיים חדשים. ואכן היו אלה חיים חדשים ומרים. הא שר שלא הצליח להשיג מה שרצה, השתלט על הארגון, העביר מה שהעביר וחזר כלעומת שבא לממשלה. כמה שילמנו עבור בריאות בתקופת החיים הישנים? היום אנו משלמים פי שלוש וזוכים למחצית השירות. פטנט חדש בא לעולם. יש חוק בריאות ויש ביטוח משלים ויש משלים למשלים וישמור האל את כולנו מלהזדקק לאלו.

 

כל זה הוביל לחוסר אמון של חברי ההסתדרות בארגון. כדי לזקוף מחדש את ראשו של העובד השכיר בישראל, העיזה סיעת "עוז" בהסתדרות ובאה ליטול חלק פעיל במאבק על דמותה החברתית של מדינת ישראל. למעלה מ70%- מכוח העבודה בישראל הם שכירים. לא רק פועלים קשי יום זקוקים להסתדרות חזקה. מהנדסים, רופאים, תכנתים, אנשי הי-טק ורבים אחרים בעלי צווארון כחול או לבן, העובדים בסקבל או בחליפה ועניבה.

 

כל זמן שאתה שכיר, אפילו עמדתך בכירה במקום עבודתך, זקוק אתה להסתדרות חזקה. היום אתה צעיר, יפה ואטרטקטיבי, ומציעים לך חוזה אישי שמן או רזה. אתה מתפתה, ואינך יודע כמה קצר "אורך חיי המדף" של העובד בימינו. בעוד שנים ספורות תידחק על ידי צעירים בעלי השכלה עדכנית, רעבים להצלחה כמוך היום. גם זכויותיך כמי שתרם להצלחת המעסיק בשנותיו הקשות לא יועילו לך. כשתבין את חשיבות הכח המאורגן של העובדים כבר יהיה מאוחר. אתה תהיה מובטל בן 50, חסר כבוד ותקווה.

 

מה קורה למדינה שלנו? אזורי תעשייה בכל הארץ הופכים לקניונים. מפעלים מופרטים במחירי סוף העונה לטובת משקיעים החפצים בקרקעות עליהן יושב המפעל. מפעלי טקסטיל ולבידים נסגרים והממשלה מכריזה שהפתרון הוא מעבר להי-טק. מדינת ישראל הופכת לספרטה מודרנית. גם בספרטה העתיקה לא הייתה זכות קיום לחלש. אלא שאז נחשב בעיקר כושרו הגופני של האזרח, ובספרטה המודרנית תהיה זכות קיום רק לגאונים, למקושרים, לבעלי ההשפעה והממון. על פי איזה קוד מוסרי פועלת מדיניות זו?

 

מדינה חייבת לדאוג לפרנסתם של כל תושביה, ללא הבדל דת, גזע, מין ומנת משכל.

 

הכותב הוא מ"מ מזכיר ארגון עובדי התעשייה האווירית ונציג סיעת העובדים "עוז" בבית נבחרי ההסתדרות